נולדתי שבועיים לפני מלחמת יום כיפור לאבא שהוריש לי חוש טכני מפותח ומיומנויות סחר השמורות רק לסוחרי סוסים מחצי האי ערב, ולאימא שעטפה את כל החבילה בהמון אהבה בליווי שניצלים עם פתיתים.
היום אני נשוי לשרון, אב לארבעה ילדים (אחד מהם עם כוכבית), גר בכפר סבא וגם גאה לעבוד בה, בעיקר כי המשרד מרוחק 60 שניות נסיעה מהבית.
גדלתי והתחנכתי בכפר סבא של שנות השבעים, סביב המון פרדסים וללא מסכי מחשב. כילד, משולש פיצה וכוס מיץ ענבים ב"בית הפרי" במוצ"ש היו עבורי שיא השיאים.
אימא שלי שלחה אותי לאין ספור חוגים: חוג מחשבים, חוג קרמיקה, חוג נגרות עץ, חוג קראטה, חוג אנגלית וגם, אלוהים יסלח לי, חוג סריגה. מאז עברו הרבה שנים, החוגים נגמרו, אבל אני המשכתי ללמוד. למדתי הנדסת רכב, תיקנתי אין-ספור מכוניות, למדתי פיתוח תוכנה, הוראה, למדתי כתיבה, ואפילו הקמתי חברה המתמחה בתרגום טכני, שהיא למעשה הגשמת חלום על בסיס יום-יומי וגם העיסוק העיקרי שלי היום.
תמיד האמנתי שאם אעבוד במשהו שאני אוהב, לא אעבוד יום אחד בחיי. ואני משתדל ליישם את המוטו הזה כל יום מחדש וליצוק אהבה ומצוינות בכל דבר שאני עושה.
גם היום אני ממשיך ללמוד – אחת לשבוע אני יורד מהרכבת המטורפת הזו של החיים כדי להזכיר לעצמי מה באמת חשוב. אני יורד בתחנה, ומנופף לשלום לאנשים שהחליטו להישאר בקרונות ומתחיל את "יום פיתוח האישיות" שהמצאתי.
זה לא יום חופש, אל תתבלבלו – זה יום עבודה! ואני אשמח מאד ללמד גם אתכם איך מייצרים אותו. לא תאמינו לאן הוא ייקח אתכם.
לא מזמן עברתי תחקיר באחד מערוצי הטלוויזיה ולפני העלייה לשידור התחקירנית שאלה מה הטייטל שלי. "אין לי טייטל" עניתי, "תכתבי מה שאת רוצה. לא, אני לא גורו, לא מנטור, לא קואוצ'ר וגם לא פסיכולוג. מקסימום מקור בלתי נגמר של השראה."